משחר ההיסטוריה באגדות וסיפורי עמים מככב השטיח המעופף, השטחי המעופף נחשב לאמצעי תחבורה המאפשר ליושבים עליו להגיע ממקום למקום בצורה מהירה.
היצירה הראשונה בה מוזכר השטיח המעופף הינה בסיפור “אלף לילה ולילה” , לקט של סיפורים שנכתב במאה השמינית או התשיעית. מרבית הסיפורים מקורם בעמי ערב וחלקם אף במקורות עממים יהודיים. באגדות מוזכר המונח השטיח המעופף.
הסיפור המוכר ביותר מבין האגדות הינו זה שמספר על בנו הבכור של סולטו שקנה שטיח שיכול להביא ותו לכל מקום בצורה מהירה.
סיפורים ואגדות רוסיות מספרות על מכשפה בשם באבה יאגה שנתנה לאיוון הטיפש מגוון חפצים עם כוחות קסם ובינהם היה מרבד מעופף. השטיח המעופף מתואר בציורים שונים.
גם בפולקלור היהודי מסופר על השטיח המעופף של שלמה המלך, מספרים כי לשלמה המלך היה שטיח שהיה בגודל של עיר קטנה ואפשר לשלמה ולמלווים שלו לעלות על השטיח ולעוף לכל מקום שירצו. האגדות מספרות שפעם אחת כעונש על הרוח ניערה את השטיח ועשרות אלפי אנשים נפלו לקרקע. כמובן שסיפורים אלו לא כתובים בתנור או במפרשים אך אלו נחשבות לפולקלור יהודי.
גם למקובל אבוחיצרא מייחסים סיפורים הקשורים לשטיחים מעופפים. מספרים שי אבי המשפחה נקרא בשמו “חצירא” בשל העובדה שכשעלה לישראל, רב החובל באוניה לא הסכים להעלות אותו לאוניית המעפילים ללא קבלת תשלום. וחצירא הגיע לישראל באמצעות פרישת מחצלת על הים . המילה הערבית למחצלת הינה חצירא ולכן מכונה כך המשפחה. אבו חצירא.
תיעוד לשטיחים מעופפים קיים בכתבי יד עתיקים שנחשפו על ידי חוקר צרפתי בשם הנרי באק. בכתבים מופיעה כביכול ההיסטוריה של השטיחים המעופפים שנדמה כאילו התעופפ בסביבות 1000 לפני הספירה באזור מלכות שבא. בן שרירא, מלומד יהודי מסביר כי כימאים בחצר של מלכת שבא “פיתחו את המנגנון שאיפשר לשטיח להתעופף. השטיחים עצמם נארגו באמצעותמכונות האריגה אבל צופו בחומרים מיוחדים שנאספו מאזורים “סודיים ליד ההרים והמעיינות”
ככל שעובר הזמן ושטיחים מעופפים נמצאים רק בסיפורים ובאגדות, הופך המונח שטיח מעופף לאגדה בדיונית וסיפורי מעשיות.
מה שבטוח הוא שכיום ניתן לרכוש שטיח לסלון שישב על הרצפה בסלון שלכם והוא יהיה עשוי סיבים רכים ומפנקים ויתן לכף הרגל שלכם את התחושה שאתם הולכים על ענן J